ארצות הברית של אמריקה היא המדינה השנייה האהובה עליי אחרי מדינת ישראל, והיום היא חוגגת את יום הולדתה ה-248. ב-2008 רשת HBO שידרה מיני-סדרה פנטסטית בשם "John Adams" על אודות האב המייסד האמריקאי שהיה לנשיאה השני של ארה"ב. הסדרה מגוללת את תולדות המהפכה האמריקאית דרך עיניו של ג'ון אדמס המגולם על ידי השחקן המעולה פול ג'יאמטי. סצנה שנחרטה לי במוח, אחת הטובות ביותר שראיתי בסדרת טלוויזיה (בכל זאת HBO), מציגה את המפגש הטעון והסוריאליסטי משהו בין אדמס ומלך אנגליה ג'ורג' השלישי.
תשע שנים לאחר ש-13 המושבות החליטו כי אותו ג'ורג' אינו כשיר להיות מלכן והכריזו על עצמאותן, עצמאות שהיתה כרוכה במלחמת אחים למעשה, אדמס מגיע ללונדון כשגרירה של המדינה הצעירה לבריטניה.
אמנם שבמעמד זה הוא מייצג מדינה סוברנית, אדמס מלא יראת כבוד, ואולי יראה באופן כללי כי הוא עומד מול האדם החזק בעולם, כאשר הוא נכנס לחדרו של המלך בטקסיות אותה לבטח תרגל זמן רב.
המפגש בין מונרך הניצב מול נתינו לשעבר, שעומד מולו תחת כובע של דיפלומט, מעורר רגשות חזקים אצל שני הצדדים הניכרים על פניהם בבירור, חרף הרשמיות של האירוע. ג'ורג' השלישי, אדם מעניין מאוד בפני עצמו, המגולם על ידי השחקן הנהדר טום הולנדר, מקרין הילה אצילית, כמעט אלוהית (בכל זאת מלך בריטניה) אך באותו זמן מתייחס אל אדמס בכבוד וברצינות, ומזכיר לנו שגם מלכים עם פאה מצחיקה יושבים על האסלה, בפרפרזה על דבריו של הפילוסוף מונטן.
אך עם זאת, ישנה בחדר תחושה של החמצה, כאב, כאילו מאהבים שנפרדו נפגשים שוב – כך מספרות לנו עיניהם הנוצצות של השליט והדיפלומט. זהו מפגש דרמטי בעיני, אולי אפילו חסר תקדים, ארבע שנים לפני המהפכה הצרפתית. השורות שנאמרות בסצנה כמעט מדויקות למקור לפי מה שתיעדו אנשי המלך ודיווחו של ג'ון אדמס, ומה שנאמר שם מדהים בפני עצמו.
בכל אופן, מזל טוב אמריקה, ומי ייתן ושיקומו לך שוב מנהיגים כמו ג'ון אדמס.