מרטין לותר תולה את 95 התזות
בשנת 1517 לספירה הנוצרית תלה הכומר הגרמני מרטין לותר (1546-1483) את 95 התזות שלו על דלתות הכנסייה בוויטנברג ושינה את הנצרות ואת העולם המערבי לעד עם הרפורמציה הפרוטסטנטית. במידה מסוימת לתמורה משמעותית הזו בנצרות היתה השפעה על עולם השעונים. הפרוטסטנטיות קראה תיגר על התפיסה הקתולית ששלטה בעולם הנוצרי עד אז ועל המונופול המוחלט שהיה לכנסייה על כתבי הקודש וה"קשר" הבלעדי עם האל והשחיתות שפשתה בה; מנהגים כמו שטרי מחילה שהעניקו כפרה ומחילה לחוטאים בעבור תשלום הגדישו את הסאה.
כתבי הקודש שעד אז היו נחלתה של הכנסייה הקתולית ונכתבו בלטינית, תורגמו על-ידי לותר לגרמנית וניתנו לקריאה על-ידי מי שידע קרוא וכתוב (כל זה קורה פחות ממאה שנה לאחר מהפכת הדפוס).
באופן טבעי, גם לרפורמציה עצמה קמו רפורמטורים רבים, שפירשו אותה בדרכם שלהם. אחד מהחשובים שבהם היה ז'אן קלווין (1564-1509), איש דת צרפתי שהשתכנע מהרעיונות של לותר והתגלגל לעיר ז'נבה שבשווייץ שם התברג במועצת העיר, והפך את העיר למה שחלק נוהגים לכנות "רומא הפרוטסטנטית".
ז'אן קלווין
הזרם הפרוטסטנטי שאת יסודותיו הגה נקרא "קלוויניזם", ויש בו בין השאר פירוש מחמיר של תפיסה שנקראת "פרדסטינציה" – האמונה כי גורל האדם בעולם הבא נקבע זה מכבר על-ידי האל, וגם אם אדם יחיה חייו באמונה אדוקה ויהיה צדיק מוחלט, זה לא בהכרח מבטיח לו מושב בטוח בגן עדן. אבל יש קאצ' – בקלוויניזם יש סימנים מקדימים שיכולים לתת למאמין אינדיקציה כי יזכה לגאולה. אלו סימנים שנוגעים למרכיבים הבסיסיים של החיים – להיות איש משפחה מסור, להיות מוסרי ולהצליח כלכלית; אלו יכולים לרמוז כי אתה מסודר בעולם הבא.
ההצלחה הכלכלית לא נתפסה כמה שאולי קל לחשוב עליו כיום – להתעשר לשם צבירת ממון – אלא קידשו בה את העבודה הקשה והמסורה בפני עצמה, היא פועל יוצא של האמונה האיתנה של האדם. אם אתה עושה משהו, תעשה אותו הכי טוב – ואם תצליח, זה סימן שהאל אוהב אותך וזה מה שחשוב באמת, לא העניין שאתה מיליונר.
התפיסה הזו של גורלנו בעולם הבא מקושרת למונח "מוסר העבודה הפרוטסטנטי" שאנו נתקלים בו לפעמים. הסוציולוג הגרמני המשפיע מקס ובר (1920-1864) עסק בקשר שבין הפרוטסטנטיות לקפיטליזם – ההצלחה הכלכלית היא נגזרת של הרצון לתת תוקף לגאולה, וביטוייה הם עבודה קשה, מסירות עמוקה ומקצועיות. המתיישבים הראשונים שעגנו לחופי צפון אמריקה בתחילת המאה ה-17 היו פרוטסטנטים (פוריטנים) – מאז ועד היום הפרוטסטנטים מהווים רוב מבין הנוצרים בארצות הברית של אמריקה ומזה גם אפשר אולי להבין מדוע הפכה למעצמה הכלכלית שהיא.
חזרה למרכז אירופה: קלווין לא היה הצרפתי היחיד שהגיע לז'נבה; במאה ה-16 העיר הפכה מפלטם של פרוטסטנטים צרפתיים שגורשו או ברחו מצרפת הקתולית, שהיתה נתונה במלחמות דת בעקבות הופעת הפרוטסטנטיות. בקרב צרפתים אלו שמכונים הוגנוטים היו גם שענים ובנקאים. הם חצו את הרי היורה מצרפת לשווייץ והתיישבו בז'נבה, שהיתה כור היתוך לא רק של צרפתים אלא גם של בעלי מקצועות שהיגרו אליה מארצות אחרות באירופה, כדוגמת איטליה וגרמניה (שגם ממנה הגיעו שענים).
נדידות ההוגנוטים
תושבי ז'נבה חיו תחת חוקים דתיים מחמירים שביקשו להדגיש צניעות ופשטוּת – בהתאם חל איסור על מופעים של עושר בצורת תכשיטים ודומיהם, והעוסקים במלאכה היו צריכים למצוא אלטרנטיבות – צורפים הפכו בעל כורחם לשענים. בז'נבה הקלוויניסטית היה מאוד חשוב להגיע בזמן לכנסייה, לא לאחר לדרשה וכד', ומה יסייע לעשות זאת אם לא שעון מדויק? שעונים נחשבו לכלים פונקציונליים ולא בהכרח לתכשיטים ולכן לא הוטל עליהם איסור, לכן הפכו לאלמנט חשוב ומרכזי בז'נבה וחמישית מתושביה עסקו בהם נכון לתחילת המאה ה-17. לא היתה רגולציה מסודרת כלשהי לגבי איך שעון צריך להיראות – כך ששענים יכלו ליצור שעונים עם עיצובים שונים שהקנו אינדיבידואליות מסוימת לעונד, אינדיבידואליות שלא עמדה בניגוד לדחף הקלווינסטי להצטיין.
כך בשל מניעים דתיים וחברתיים התפתחה תרבות ותעשיית השעונים בשווייץ. ב-1601 נחנכה גילדת השענים המקצועית בז'נבה, שהיתה לגילדה הראשונה מסוג זה בעולם. באופן טבעי, שוק השעונים בעיר הפך תחרותי – והתפשט צפונה אל חלקיה אחרים של שווייץ. חקלאים באזורים ההרריים היו לרוב מושבתים בימות החורף, וכדי שלא ישבו בחוסר מעש בעונות הקור כי זה לא מקיש עם הערכים שהוזכרו מקודם, הם מצאו עבודה – ייצור חלקים לשעונים, מה שבין השאר גם הפך אותם ליוצרי שעונים בעצמם שלא מייצרים רק חלקים אלא שעונים שלמים. העיסוק הזה רווח באזור שלאורך הרי היורה מז'נבה ועד העיר באזל, אזור שזכה לכינוי "עמק השעונים" ברבות השנים ובו יושבות חברות שעונים שוויצריות רבות כולל הרבה מן המותגים המוכרים והיוקרתיים שהחלו כעסקים משפחתיים קטנים.
עמק השעונים
שעונים ויוצריהם לא נולדו בשווייץ, אבל היא היתה המקום הנכון בזמן הנכון כדי לתת להם את זריקת המרץ שהביאה את שווייץ לאן שהגיעה – ולא מעט מזה בגלל כומר גרמני שלא השתגע על האפיפיור.