רוב ריינר הופיע באחד מהפרקים האהובים עליי של "המופע של לארי סאנדרס", מהסדרות הכי הכי. זו היתה "סדרה על סדרה" על תוכנית אירוח לייט-נייט אותה מנחה לארי סאנדרס הנוירוטי והמיזנתרופ, אותו גילם גרי שנדלינג המנוח. סאטירה נפלאה על השואוביז שעשתה צחוק גדול מכל התעשייה, צחוק ביקורתי ונוקב על כמה הוליווד יכולה להסריח אך עדיין עם הרבה אהבה. כי כמו הרבה תעשיות אחרות, הוליווד הכי אוהבת להתעסק בעצמה.
ב-“Doubt of the Benefit” (עונה 3, פרק 12, ספטמבר 1994), ריינר עתיד להתארח בתוכנית, גולת הכותרת שגורמת ללארי להתלהב ולצפות להופעה (ולרייטינג שהיא תביא). מפיקו ואיש סודו, ארטי היודע ומכיר-כל בתעשייה (ריפ טורן המנוח), מנסה לצננו קצת כשאומר לו שריינר הרצין מאוד מאז שהפך משחקן לבמאי מוערך. לארי לא שועה לעצתו של ארטי ומבטל השתתפותו באירוע התרמה אליו ריינר ביקש שיגיע, ואת האזהרה של ארטי על כך שזה עלול לסכן את השתתפות ריינר בתכנית הוא פוטר בזה ש"הוא מאמין באדם".
דא עקא, בערב צילום התכנית, ריינר מבטל את השתתפותו בתואנה שנפל במדרגות ונקע את רגלו בדרך לצאת לאולפנים, מה שארטי מתאר כתירוץ סינמטי הממחיש את היותו גאון קולנוע. לארי מחליט לבטל את ביטול השתתפותו באירוע של ריינר כדי לעשות לו דווקא. באירוע הם נפגשים בשירותים ולארי המריר רואה את הסד שהותקן ברגלו של ריינר, שאומר לו שהוא ה-bigger man כי הגיע לאירוע ההתרמה למרות שהבריז מתכניתו בהתראה כה קצרה. ריינר מבטיח שיתארח בתכנית כשיחלים מהפציעה. לארי המבסוט אומר "There goes one of America's great filmmakers" בזמן שהשוט עובר לריינר צולע החוצה מהשירותים נתמך במקל הליכה ונייר טואלט שנדבק אליו.
בסוף הפרק, לקראת התכנית הנכספת בכיכובו, ריינר מתקשר ללארי שלא מצליח לשלוט בעצמו ואומר לו שהגיע לאירוע ההתרמה שלו רק כדי לגרום לו להרגיש לא בנוח. ריינר מבטל את השתתפותו בתכנית. זו ביקורת חכמה ומצחיקה על משחקי האגו וצביעות הסלבס בעולם התרומות והיח"צ, כשהמהות לא באמת אכפתית.
לצערי לא הכרתי אישית את רוב ריינר אבל נראה לי שלו באמת היה אכפת. לא מפתיע שרבים ממספידיו מספרים על מענטש גדול. הוא היה פילנתרופ לא ממניעים יח"ציים; בני אדם היו חשובים לו באמת. זה מסביר את היכולת שלו ליצור סרטים כמו "אני והחבר'ה" שנוגעים בחוויה האנושית בצורה רגישה ויפה כל כך. באותו זמן, הוא היה מצחיק בטירוף, אם בתור האבא הזועם של ג'ורדן בלפורט ב"הזאב מוול סטריט" שעונה לטלפון המעצבן כמו ג'נטלמן בריטי רגע לפני שקילל כמו נהג משאית, או כהבמאי שהוא בעצם הבמאי של המוקומנטרי ב"ספיינאל טאפ", המטא של המטא של המטא, מצחיק כל כך ואייקוני לנצח.
אז איך אמר לארי סאנדרס? There goes one of America's great filmmakers.