תגית: טלוויזיה

There goes one of America's great filmmakers

רוב ריינר הופיע באחד מהפרקים האהובים עליי של "המופע של לארי סאנדרס", מהסדרות הכי הכי. זו היתה "סדרה על סדרה" על תוכנית אירוח לייט-נייט אותה מנחה לארי סאנדרס הנוירוטי והמיזנתרופ, אותו גילם גרי שנדלינג המנוח. סאטירה נפלאה על השואוביז שעשתה צחוק גדול מכל התעשייה, צחוק ביקורתי ונוקב על כמה הוליווד יכולה להסריח אך עדיין עם הרבה אהבה. כי כמו הרבה תעשיות אחרות, הוליווד הכי אוהבת להתעסק בעצמה.

ב-“Doubt of the Benefit” (עונה 3, פרק 12, ספטמבר 1994), ריינר עתיד להתארח בתוכנית, גולת הכותרת שגורמת ללארי להתלהב ולצפות להופעה (ולרייטינג שהיא תביא). מפיקו ואיש סודו, ארטי היודע ומכיר-כל בתעשייה (ריפ טורן המנוח), מנסה לצננו קצת כשאומר לו שריינר הרצין מאוד מאז שהפך משחקן לבמאי מוערך. לארי לא שועה לעצתו של ארטי ומבטל השתתפותו באירוע התרמה אליו ריינר ביקש שיגיע, ואת האזהרה של ארטי על כך שזה עלול לסכן את השתתפות ריינר בתכנית הוא פוטר בזה ש"הוא מאמין באדם".

דא עקא, בערב צילום התכנית, ריינר מבטל את השתתפותו בתואנה שנפל במדרגות ונקע את רגלו בדרך לצאת לאולפנים, מה שארטי מתאר כתירוץ סינמטי הממחיש את היותו גאון קולנוע. לארי מחליט לבטל את ביטול השתתפותו באירוע של ריינר כדי לעשות לו דווקא. באירוע הם נפגשים בשירותים ולארי המריר רואה את הסד שהותקן ברגלו של ריינר, שאומר לו שהוא ה-bigger man כי הגיע לאירוע ההתרמה למרות שהבריז מתכניתו בהתראה כה קצרה. ריינר מבטיח שיתארח בתכנית כשיחלים מהפציעה. לארי המבסוט אומר "There goes one of America's great filmmakers" בזמן שהשוט עובר לריינר צולע החוצה מהשירותים נתמך במקל הליכה ונייר טואלט שנדבק אליו.

בסוף הפרק, לקראת התכנית הנכספת בכיכובו, ריינר מתקשר ללארי שלא מצליח לשלוט בעצמו ואומר לו שהגיע לאירוע ההתרמה שלו רק כדי לגרום לו להרגיש לא בנוח. ריינר מבטל את השתתפותו בתכנית. זו ביקורת חכמה ומצחיקה על משחקי האגו וצביעות הסלבס בעולם התרומות והיח"צ, כשהמהות לא באמת אכפתית.

לצערי לא הכרתי אישית את רוב ריינר אבל נראה לי שלו באמת היה אכפת. לא מפתיע שרבים ממספידיו מספרים על מענטש גדול. הוא היה פילנתרופ לא ממניעים יח"ציים; בני אדם היו חשובים לו באמת. זה מסביר את היכולת שלו ליצור סרטים כמו "אני והחבר'ה" שנוגעים בחוויה האנושית בצורה רגישה ויפה כל כך. באותו זמן, הוא היה מצחיק בטירוף, אם בתור האבא הזועם של ג'ורדן בלפורט ב"הזאב מוול סטריט" שעונה לטלפון המעצבן כמו ג'נטלמן בריטי רגע לפני שקילל כמו נהג משאית, או כהבמאי שהוא בעצם הבמאי של המוקומנטרי ב"ספיינאל טאפ", המטא של המטא של המטא, מצחיק כל כך ואייקוני לנצח.

אז איך אמר לארי סאנדרס? There goes one of America's great filmmakers.

כשג'ון אדמס פגש את ג'ורג' השלישי (בסדרה של HBO)

ארצות הברית של אמריקה היא המדינה השנייה האהובה עליי אחרי מדינת ישראל, והיום היא חוגגת את יום הולדתה ה-248. ב-2008 רשת HBO שידרה מיני-סדרה פנטסטית בשם "John Adams" על אודות האב המייסד האמריקאי שהיה לנשיאה השני של ארה"ב. הסדרה מגוללת את תולדות המהפכה האמריקאית דרך עיניו של ג'ון אדמס המגולם על ידי השחקן המעולה פול ג'יאמטי. סצנה שנחרטה לי במוח, אחת הטובות ביותר שראיתי בסדרת טלוויזיה (בכל זאת HBO), מציגה את המפגש הטעון והסוריאליסטי משהו בין אדמס ומלך אנגליה ג'ורג' השלישי.

תשע שנים לאחר ש-13 המושבות החליטו כי אותו ג'ורג' אינו כשיר להיות מלכן והכריזו על עצמאותן, עצמאות שהיתה כרוכה במלחמת אחים למעשה, אדמס מגיע ללונדון כשגרירה של המדינה הצעירה לבריטניה.

אמנם שבמעמד זה הוא מייצג מדינה סוברנית, אדמס מלא יראת כבוד, ואולי יראה באופן כללי כי הוא עומד מול האדם החזק בעולם, כאשר הוא נכנס לחדרו של המלך בטקסיות אותה לבטח תרגל זמן רב.

המפגש בין מונרך הניצב מול נתינו לשעבר, שעומד מולו תחת כובע של דיפלומט, מעורר רגשות חזקים אצל שני הצדדים הניכרים על פניהם בבירור, חרף הרשמיות של האירוע. ג'ורג' השלישי, אדם מעניין מאוד בפני עצמו, המגולם על ידי השחקן הנהדר טום הולנדר, מקרין הילה אצילית, כמעט אלוהית (בכל זאת מלך בריטניה) אך באותו זמן מתייחס אל אדמס בכבוד וברצינות, ומזכיר לנו שגם מלכים עם פאה מצחיקה יושבים על האסלה, בפרפרזה על דבריו של הפילוסוף מונטן.

אך עם זאת, ישנה בחדר תחושה של החמצה, כאב, כאילו מאהבים שנפרדו נפגשים שוב – כך מספרות לנו עיניהם הנוצצות של השליט והדיפלומט. זהו מפגש דרמטי בעיני, אולי אפילו חסר תקדים, ארבע שנים לפני המהפכה הצרפתית. השורות שנאמרות בסצנה כמעט מדויקות למקור לפי מה שתיעדו אנשי המלך ודיווחו של ג'ון אדמס, ומה שנאמר שם מדהים בפני עצמו.

בכל אופן, מזל טוב אמריקה, ומי ייתן ושיקומו לך שוב מנהיגים כמו ג'ון אדמס.